יונתן הקטן  ישראל דושמן:

"יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן

הוא טיפס על העץ אפרוחים חיפש..."


"יונתן הקטן": יונתן הצעיר היה עלם חמודות, בדרכו לגן טיפס על
עץ כדי לצפות באפרוחים, אך לא הייתה כל סיבה שימצא אפרוחים כי
הביצים בוקעות באביב ובעת התרחשות המקרה היה חורף (וזו גם
הסיבה שרץ לגן- בגלל הקור). לאחר שגילה שהגננת טעתה ושאין
אפרוחים על העץ, הוא נאלץ לרדת ולבשר לילדי הגן את הבשורה
המרה. מכיוון שלא רצה לאחר לגן כדי לא לפגוע ברגשות הגננת שקמה
מוקדם בבוקר רק כדי לקבל את פניו, ירד בזריזות מהעץ ולכן נקרעו
מכנסיו, יונתן כל כך נבהל מהקרע, עד שנפל מהעץ ו"עונשו קיבל".
סופו של יונתן לא מתואר אך ניתן לשער שעקב נפילתו מהעץ במצב של
הלם, הוא נפצע בראשו וככל הנראה נשברו ידיו, רגליו, ומספר
צלעות. האם ניתן לקרוא למצב כזה קבלת עונש?!  מה בסך- הכל עשה
יונתן?! הוא רק קרע את מכנסיו. אלא ששיטת החינוך הבלתי
פורמאלית מלמדת שאלימות זה העונש הכי טוב.

השפן הקטן  בנימין כספי

,השפן הקטן שכח לסגור הדלת

הצטנן המסכן וקיבל נזלת

לה לה לה אפצ'י..."


"השפן הקטן" ז"ל: השפן האומלל בשיר הצטנן מכיוון ששכח לסגור את
הדלת עקב בעיית זיכרון שלקה בה בגלל גילו המופלג. קוראי השיר,
במקום לנחמו מתעללים בו ואומרים לו בנימה צינית שהוא מסכן,
וממשיכים בציניות זוועתית לשיר " לה לה לה אפצ'י". כך שהשפן לא
רק הצטנן ועלול לחלות בדלקת ראות, הוא גם צריך לשמוע את כל
חבריו שרים באושר כל פעם שהוא מתעטש (לה לה לה- שירת שמחה, אוי
אוי אוי- שירת עצב). ראוי לציין שהשיר נגמר רק בלה לה לה לה
ללא אפצ'י כי ככל הנראה השפן שבק חיים.

יש לנו תיש  יצחק אלתרמן

"יש לנו תיש לתיש יש זקן

ולו ארבע רגליים וגם זנב קטן

במקל בסרגל..."

"יש לנו תיש": בשיר מתואר אדם אומלל בעל זקן תיש שעקב זקן זה
קיבל את הכינוי- תיש. בגלל בעיה גנטית עקב התפוצצות הכור
בצ'רנוביל צמחו לאדם זה שתי רגלים נוספות וזנב קטן ותיישי.
במקום לרחם על אדם אומלל זה עקב מוגבלותו כותבי השיר מציעים
לחבוט בו וגם ממליצים לעשות זאת עם מקל או סרגל.

דוגמאות אלה ועוד רבות אחרות מראות לנו שכבר אין תמימות בעולם
וצריך להסתכל על דברים לעומק כדי לגלות את משמעותם האמיתית.