|
מתיי מתהלכים בין החיים
שקופים ועיוורים
שדופים וחיוורים
ולמצחם אות הקלון.
מתיי היפים
לא מסגירים לבם שנדם בטרם חשכה.
כוחם במותנם,
קליפתם איתנה.
מתיי הכואבים
מרחפים על פני תהום
ובנשימה כבדה
טובלים בזבח
וצובעים סף דלתי בטרפה.
|
|
|
פומפיה, שיניים
תותבות,
קסילופון,שמעון
פרנס.
מתוך: 1002
דברים שלא הייתי
לוקח איתי לאי
בודד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.