מסתכל בתמונות, מתקשה להבין
זה נגמר, מצלצלים מהצבא? אני כבר לא זמין
רואה אותכם ומבין שאני כבר לא שם
יום ראשון, כולם באוטובוסים ורק אני לא קם
מסתכל בתמונות ומעלה זיכרונות
מעקל את העובדה, זה לא יכול להיות
קשה להבין והראש לא מוכן
לא רוצה להיפרד ככה סתם מכולם
מסתכל בתמונות ורואה את המבטים, החיוכים
כל החברה, צוחקים, יושבים, חלק עומדים
חושב שאני בחופש, אולי ברגילה
מוזר שיום ראשון ואין עוד אספקה
אהבה שהפסיקה ככה בין רגע, בשניה
מסתכל בתמונות, לא מבין איך ברגע זה קרה
כמה עברנו יחד, כמה השתנתי אני
חברים שהיו איתי תקופה
עכשיו הם עושים מסדר, ואני הולך לי לבריכה
אני חופשי  ואת זה אני לא מעקל
איך אפשר להיות חופשי... ולחשוב עליכם כל הזמן את זה אני שואל
מסתכל בתמונות... מעלות בי זיכרונות...
אז שוב תודה לכם
על 3 שנים נפלאות