כאבים מפלחים את בטני הריקה,
ואני מתעקשת להמשיך ולמלאה בתסכול ועוגמת נפש.
אתה יודע שאני עורגת אלייך ובכל זאת אני מעמידה פני סתר,
ובמחשבותיי נוכחותך הבידיונית מקיפה אותי ללא הרף,
לופתת וחומדת, מניפה ומשכיבה,
חובקת ומעצימה ומנפצת
וחושקת בי, רוצה בי, גומעת את גופי ואת דברי.
מקשיבה לי.
אתה מלפניי, מאחוריי ומצדדיי,
מעליי ומתחתיי,
בליבי, בשידרתי ובנשימותיי
ובכל זאת אני לבד.
ביומרנות מהוססת הושבתי את עול העולם הגדול על כתפיי הצעירות
וכעת אני כורעת תחת הנטל, לא מסוגלת לשאת באחריות על מעשיי
ונסדקת עד אין קץ
כשדברייך הולמים בי שוב ושוב בבגרותם הקרה והמרוחקת.
אמור לי דברים חריפים, נוקבים,
צלוף בי צרורות של אמיתות כואבות,
שפוט אותי, גנה אותי, בזה אותי, ענה אותי,
רק אל תתפוגג באותה הקלות בה הופעת.
קעקע אותי, צלק אותי,
השאר בי חותם. |