ברבות הימים ידיי הפסיקו לרעוד
וליבי אינו אוהב יותר
ידיי מקופלות בתוך עצמן
כדי להגן על עור מתקלף ומזדקן
אם אמות כאן ועכשיו, לא אפחד
דמותך הענוגה עודנה עימי
רצון המושפלים כרצון האל
ואין כאן איש מלבדי
אמור לי, האם הולכת שולל?
התרצה בזאת היחפה והפצועה
המדממת מכאבי נעורים עתיקים
אך אני כאן
ידיי אינן פוחדות
כי עימי אתה
אפילו אם גופך רחוק ממני בימים
[2.08.08] |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.