-2-
שחר לא ידעה כמובן את כל זה. היא רק ידעה שהוא הוא שם מעבר
לכביש בבית שלו.
כשרק עברה לדירה שלה היא הייתה רואה אותו כמעט כל בוקר יוצא
מפתח הבית הפינתי, בזמן שהיא שתתה את הקפה הראשון מיני רבים.
היא הייתה במרפסת הקטנה שלה והוא ברחוב מתחתיה. הוא היה נראה
מוטרד תמיד, אבל זה רק סיקרן אותה יותר.
היא תהתה מדוע לא יכלה לרצות אדם שנראה מרוצה תמיד ומדוע דווקא
הייתה חייבת לרצות את הבחור שנראה כאילו האושר לא ממש ישן איתו
באותה מיטה בלילה.
היא הבינה שחלק מהקסם הוא אותו ריחוק בלתי מושג בזר המוכר הזה.
חלפו כמה שבועות והיא החלה באדיקות לחכות עם הקפה להצצה בו
בזמן שיצא מהבית בבוקר. היא חלמה שישים לב למבטה, יסתכל למעלה
ויראה אותה. היא גם פחדה שזה יקרה. היא ידעה שהפחד הזה לא אמור
להיות שם.
כשדמיינה את הרגע ברוחה הרגישה כאילו משהו בשלמות נפגם ברגע
שהוא מסתכל בה. הפגמים מתחילים לצוץ, הפחדים של מה הוא חושב
ואיך היא התנהגה ו...הכל נופל תחת המשקפת הבוחנת של המציאות.
אבל היא כן רצתה להיות שלו. היא רצתה שידע את שמה ואת הצחוק
שלה, היא רצתה להיות חלק מהחיים שלו. איך זה יקרה לא היה לה
מושג אבל היא רצתה לגלות.
באותו בוקר, שחר התעוררה באי נוחות מסוימת. הלילה עבר עליה קשה
- המזגן בדירה התקלקל והיא לא הספיקה להביא את המאוורר
מההורים. הלחות הייתה כבדה והבגדים שעל גופה היו לחים כמו אחרי
סיבוב לא מספק במייבש.
בחוסר רצון היא קמה כשבאוזניה כמו הדים להזיות לילה, הקולות
הצווחניים עד כדי קצת מוזרים של חברת הבמקרה של שותפה לדירה.
גם הלילה כמו רבים לפניו ואחריו שרון נכנס לדירה מדדה כשריח
חזק של ערק מסתרך אחריו כמו רוח המת אחרי רוצחה. אחריו כמו
בסיוט, בחורה, שאת שמה שחר לא ממש הצליחה לקלוט. הבחורה צחקקה
כמו כלה נבוכה שכבר מתה שכל האורחים ילכו הביתה. זה היה ב-3:00
בלילה כששוב טעתה בכך שנרדמה מול הטלוויזיה בסלון. עכשיו כבר
היה 9:00 ולפני יותר משעה שרון כבר יצא מהבית למשרד. היא לא
ממש הבינה מתי הוא מספיק לישון אבל זאת הייתה תעלומה שיכלה
להתמודד עם קביעותה בחייה.
עוד יום של שארית חייה התחיל וכל שהיא יכלה לבקש לפני שהוא
מתחיל זה קפה והצצה בשכן שבבית הפינתי. היא מלאה את הקומקום,
רק מספיק בשביל כוס אחת. מאז שראתה את הסרט של אל גור כל פעם
שמלאה את הקומקום רק עבור מספר הכוסות הנדרש התמלאה סיפוק מכך
שהיא מאלה שעושים משהו כדי להציל את העולם. בזמן שהקומקום
הרתיח את המים, היא שמה דיסק של עוד להקה שמצאה במקרה
באינטרנט.
הדיסק התנגן ברקע, הקפה כבר עורבב ושוב היא חשבה על ההוא שהיה
מכין לה קפה שחור עם חלב בבקרים הספורים שהיו ביחד. היא
התגעגעה לטעם המתוק שלו בבוקר לא יציב כמו זה.
היא התיישבה במרפסת מול החלון כמו אוהד נלהב של איזושהי קבוצה
בגמר ממש קריטי של איזשהו ספורט. כך לפחות דמינה את ההרגשה
שגברים מרגישים לפני משחקים קריטיים של קבוצות שהם אוהדים.
היא ניסתה כמו בבקרים קודמים כבר, לנחש מה שמו של אותו בחור לו
המתינה. בטח שם כמו איתן, חשבה לעצמה. מאז שהייתה מאוהבת בבחור
יפה גוף בשם איתן בתיכון חשבה שלכל בחור שרצתה ולא ידעה את
שמו, קוראים איתן.
בא לי חיית מחמד, חשבה לעצמה שחר בזמן שלגמה עוד לגימה מהקפה.
אולי אקנה לי אוגר או ארנב או משהו כזה. הכי היה בא לי שיהיה
לי כאן כלב, חשבה, אבל זאת התחייבות להרבה שנים ואני לא יכולה
אפילו להתחייב לספק הכבלים לשנתיים. אני לא מוכנה להתחייב לשום
דבר שקובע שלא אסע לחו"ל ואנהל חיים מרגשים של משהי מצליחה.
הייתי רוצה להיות מישהי שפשוט תזרום ותאמין שגם אם תעבור מחר
לבודפשט כדי ללמוד כלי הקשה או אולי, התמחות בבישול קישים, אז
גם הסיפור עם הכלב יסתדר. אבל כנראה שאני לא. היא לקחה עוד
שלוק ותהתה איפה הוא יכול להיות. בשנייה שאמרה לעצמה את זה,
הוא הופיע. מתחת לעמודי הבניין. היא הסתכלה בדריכות ובחנה את
כל הפרטים. הברדלס מחכה בין השיחים ובשקט בוחן את היעל שמלכך
את העשב הצעיר.
