אני רציתי כ"כ להגיד לך את זה, רציתי להוציא ממני את האמת.
כנראה שזה שלמעלה ממש אוהב אותי. הוא  גרם לך לבוא אלי.
זאת הייתה השיחה הכי אמיתית שהיתה לי. סופסוף יכולתי להגיד
לך.
את אמרת לי "תקום".
לרגע הכל עמד,
העולם נעצר מלכת,
שפתייך נגעו בשפתיי, ידיי חיבקו אותך וידייך אחזו בגופי.
העולם חוזר לתנועה ואני מסתכל בפנייך,
אוי, תווי פנייך המושלמים ואומר לך
שלוש מילים בגמגום של ביישנות: "אני... אוהב... אותך".
שקט לרגע. והיא מסמיקה ועונה: "אני לא מתארת את עצמי בלעדיך".
חיבקתי אותה כמו שלא חיבקתי אף אחת בעבר. תוך כדי מחשבה לעצמי,
אני מקווה שזה יעבוד.
כשישנת אני לא הורדתי ממך את העיניים. לא יכולתי, נראית שלווה
ורגועה. חייכת.
חשבתי לעצמי אם זה אני שאת רואה שם?
אני לא נרדמתי. לא רציתי להפסיק להסתכל על פנייך.