לשבת שוב מול זה, זה מצמרר אותי,
לחזור לכאב שמתגלגל על האותיות.
אבל רק כך אני יודעת שאתה מקשיב,
רק כך אוכל לגעת בך.
מיותר להגיד שאני מתגעגעת, לא כל יום, רק שזה עולה.
אני היום עם מזוודה חדשה קצת לוחצת,
מה שהיה בינינו לא ישכח לעולם, תאמין.
זה מבלבל, להיות במקום בו צריך להחליט,
ואיבר פנימי בגופי יודע שזה צריך להיות איתך.
יום אחד כבר לא אראה אותך מדי פעם,
לא אראה את חיי העמוקים.
אני יודעת שאף פעם לא הרגשת כך...
לפחות לא כלפי, זה היה משחק בינך לבינך.
שתבין, אני לא כועסת .
אני רק מרחמת על ילדה שתישאר שם לנצח.
תרבות לא שלי המכתיבה את החיים,
חיים שלעולם לא יהיה לי מקום שם,
אני אוכל לתת חופש לגור הרגשות שבי,
רק בעולם שלך...
שתבין, אני לא כועסת .
אני רק מרחמת על ילדה שתישאר שם לנצח...
איתך.