ראשי מלא מחשבות, אף לא אחת מוגדרת, אף לא אחת ברורה.
הן חכמות, המחשבות. אם היו ברורות, אף במידה מועטה, היה ניתן
לחשוב עליהן - לשלוח אותן לדרך כל המחשבות שסיימו את תפקידן.
אבל כך הן ערפל המטייל לו בנבכי המודעות. ונגד ערפל, כידוע, אי
אפשר לעשות כלום.
מחשבות בהירות, של לפני הסערה, התבלבלו להן בערפילים; לא חזקות
מספיק להדליק אורות ולמצוא את דרכן חזרה אליי. נתקלות בעצי
זכרונות ישנים, מתמזגות עם הרהורים מנומנמים בצד הדרך. מרגישות
מרומות, כבר נשכחו ללא ייחוד אפילו של רגע.
הגיגי העבר מצאו כנראה דרך מיוחדת להתגבר על ערפל בעודי מנסה
לחדור את הסבך הקוצני של הכאב, שניצל את המהומה והתפרש לכל
עבר; היער התבהר, התרוקן, נהפך לאגם תכלת שלו ורוגע. המחשבות
הטורדניות התחמקו להן בחזרה אל הצללים, והמחשבות הברורות,
הישנות והטובות, ניצבות להן חזרה במקומן, כאילו מעולם לא זזו.
תמימות. אך אני טעמתי את טעם הלא ידוע. איני יכולה ואף איני
רוצה לחשוב עליהן עוד. רק רוצה לנסות שוב לתעות בערפל ביער
המחשבות.
נכתב לפני המון זמן, ונמצא פתאום. |