מיכאל בייליס / בשדה |
עומד לו פרוש ידיים.
וכך ממש מן החזה
יוצא לו גוש קרביים.
מקש ותבן עשויים
זהוב צבעם כדבש.
שאר חיטה היו מכבר
שלא כמו קש חדש.
עומד לו פרוש ידיים כך,
אומר לו בליבו:
"לו רק הייתי פרח רך
ולא קש בקרבו".
עומד דחליל כה דל, נבהל,
בתוך שדה חרוש.
ציפור חצוף ברחש קל
חטפה תבן רך, תלוש.
לאט ירד, קרס דחליל
מעל עמוד כלאו.
מגו התבן פל, נשמט.
אבד כל ייעודו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|