|
נטיפי זכרון
נשרו בהבל מילותיך
שכוונו אלי
או אליך
בשלושה רבעים
ופרמטה.
עונות נשקו
ואני לא
צחקתי
כבלילה ההוא
בו כיבדת אותי בעין מודאגת
מבעד שורותיך הסדורות.
הצחקתני.
רדי אל הבאר
נקי אצטלתך
ודעי כי
אחר אבוא אני
להשיל רדידי זהב
שהשחיר.
חסכי.
מילים.
מבט. |
|
|
-ווי, תראה כמה
אבק אנחנו
עושים!
-כמה?
-ממש כלום!
פרעוש לחרגול |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.