שרון היקרה,

העפתי גם אני מבט אל יצירותייך, תמונותייך. יפה. חבל שאני לא
נפגש עם סבך. כנראה אדם חכם בצורה בלתי רגילה. ובוודאי הייתי
לומד ממנו רבות ונצורות. מדברת את על קסם הנדודים. אני כבר
שנים רבות שאינני נווד. פעם, לפני שאשתי עלתה לשמיים, לסיום
עולמה כאן, היא טענה: "אנחנו גרים במטוס", כי באמת נסענו במאות
טיסות לעולם כולו. אבל היום אין כבר דבר כזה שנקרא חוסר-שקט.
היופי מרגיע. השלווה נותנת טעם חדש לחיים. ההתבוננות מהווה קרש
קפיצה להבנה לעומק מסוג חדש.

סקרנות היא כלי עבודה, אך לא מאיץ חלקיקים.

כל דבר שאנו עושים אם לא עושים אותו באהבה, הוא איננו. רק
האהבה נותנת טעם להיותנו. כל דרך אחרת היא דרך עקיפה, היא דרך
ללא מוצא. ייתכן שהיא מכאיבה, דרך האהבה, ייתכן שהיא מאכזבת,
ייתכן שהיא הסבל במהותו האנושית והעולמית, אבל לעשות משהו בלי
אהבה, זה כמו לחיות בלי חיים. ויש כל כך הרבה אוטומטים
מסביבנו.

אשתי נהגה לומר כי אסור להגיד "אני אוהבת אותך", משום שאנשים
באנוכיותם משתמשים בזה נגדך. וייתכן שצדקה מאוד בדבריה. אך אני
שונה. אצלי כל מעשה שנעשה בלי אהבה, זו ריקנות, זה הנהיליזם
בשיא כיעורו. לכן אני מקשט את דרכי באהבה תמיד.

ובהחלט, בימינו אלה כאשר כה רבים מתעלסים מצד אחד ללא מחוייבות
הדדית, (את בטח יודעת מה קורה בת"א לבנות ולבני גילך לאחר כמה
דקות של מפגש בפאב לילי?) ומצד שני מאחר שהם כן מתחייבים
ומתחתנים בדרך כלל באהבה גדולה, הגירושים לא מאחרים להגיע
ב % 50  מהמקרים. אז באמת את יכולה לשאול את שאלותייך הרציניות
כי יש להן מקום בחברה המערבית שאנו חלק ממנה. מה עושים?

איך יוצרים מערכת יחסים של אהבה אמיתית, של נאמנות הדדית ? של
חיים משותפים המבוססים על אמון? ובכן, אני ואשתי שחיינו שנים
רבות יחדיו, קודם מחלתה, למדנו סוד מיוחד כדי לשמור על ערנות
ואהבה כל השנים האלה.



באהבה שרון היקרה
בהרבה אהבה

אוריאל

30.8.2008