כלואה, מתדפקת על הקירות שסוגרים עליי
לא טוב לי לבד.
בודדה, מנסה לנעוץ במציאות את שיניי
לא נותר בי כוח.
מנסה לנשום, לראשונה כמו תינוק בלידתו
בא לי לצרוח.
אני לא מבינה,
מתי שכחתי מי אני
איך אני מאבדת את דרכי.
מפסידה, מגיעה תמיד רק למקום השני
זה לא ממש נוח.
מסכימה, צועדת רק בדרך הברורה
כי זה הכי בטוח.
נופלת, כך קורס העולם שמסביבי
כל מה שבניתי לי.
לא יודעת מי אני,
מתי שכחתי מעצמי
איך אני מאבדת את דרכי.
29.08.08 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.