האירוע השכיח ביותר שמפעים אינספור אנשים אינספור פעמים
באינספור מקומות ברחבי העולם לא איחר לבוא גם באותה הפעם: ה-31
לאוגוסט, שנת 1985. ומאז אותה הפעם, כל שנה ביום הזה נאמר לה:
"זה היום שלך."
היום שלה - היום בו כולם אומרים לה שזו ההזדמנות שלה ליהנות,
ביום הזה היא צריכה לשמוח. ביום הזה היא אחראית למעשיה והיא
צריכה לגרום לכך שהיא עצמה תרגיש מאושרת מעצם העובדה שתעשה
משהו עם אחרים ועם עצמה, אסור לה לבזבז את היום סתם כך, זה
חייב להיות משהו שיגרום לה להרגיש טוב, אפילו "סתם" חופש, משהו
מיוחד שהיא לא עושה בכל יום.
היום שלה.

לא ממש.

היא רק רוצה שיפסיקו עם השטויות.

זהו יום רגיל ככל יום.

ביום הזה היא לא צריכה לחכות כל הזמן שיקרה משהו מיוחד או
שיתייחסו או לארגן מסיבה ענקית כי צריך שיהיה כיף - אם היא לא
תהנה זה יהיה גם בסדר. אם היום יעבור כרגיל זה יהיה גם בסדר.
אם היא תלך לעבודה ותחזור מאוחר ולא הכינו לה מסיבת הפתעה זה
יהיה גם בסדר. אם ישכחו את יום ההולדת שלה זה יהיה כמעט בסדר,
היא פשוט תזכיר להם, ותחייך.
כי זה לא היום שלה. היא לא צריכה לצפות שכל העולם יתייחס אליה
ויקנה לה מתנות וישיר לה ויחבק, היא פשוט תשמח כל-כך אם זה
יקרה. באותו יום היא לא תהיה מרכז העולם. חוקי הטבע והאהבה לא
משתנים בשנייה בה מתחלפת השעה מ-23:59 לחצות. זו רק תזכורת.

ואם
במקרה
ביום הזה,
הם יהיו איתה
וידעו -
זה יהיה טוב.

ואולי, באותו הרגע,

היא אפילו תהיה מאושרת.