|
עננים כבדים על שמי היופי
עולים מציר המערב
כבשני עשן בתכלת
מלחכים את כל אשר נשכח.
השמים מצהיבים באפור
ברשף השעות הכוזבות
מעגלי הארץ סחרחרים בצירם
לרקמות בראשית נמה.
הרוח נושבת מעל למים
אדוות שקופות של אור כוכבים
קצף הגלים מערפל את מיתרי הדעת
לשעות של חוסר הכרה.
רטט מיתרים על פני האדמה
לוחש לבריות חלומות פז
על עידנים אחרים של בוהק
בהם הכול היה מותר. |
|
|
מרחתי לשלי
ריבה, אתם
יודעים, וירדתי
לאכול את
הסופגניה שלי.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.