כאשר הירח שמשמים תופס את המקום
כשכל האנשים ישנים,
רק אחת לא ישנה מביטה למרום,
ומחפשת תשובה בכוכבים.
קשה לה
כואב לה
לחיות כך ולתהות.
בלי לדעת מה לעשות.
היא מחכה לו,
לאהוב ליבה שיחזור הביתה.
שתוכל להזכיר לו,
עד כמה חזקה עדיין אהבתה.
הרבה מחשבות חושבת
ורוצה היא לשכוח.
לשכוח שהיא מאוהבת,
ואת עברה איתו למחוק בכוח.
אך כשלא חושבת על אהבה,
חושבת על הרצון העז לשנאה,
וכשנזכרת איך היה מביט בה,
הייתה נוזלת אט אט מעיניה דמעה.
לא יעזור לה כבר כלום לאותה הילדה,
רק להמשיך לצעוד ישר.
והאהבה בליבה אינה אבודה,
החשק העז איתו להיות, עדיין נשאר.