קוראת בשמך,
פניך בכל מקום
רוצה עכשיו להיות איתך,
אך אני חיה בחלום.
חושבת שעכשיו תבוא ותגיד:
"אותך אני אוהב!"
הרגש הזה עלי מכביד.
בעומק ליבי לדעת שזהו חלום כוזב.
לדעת שאין זה ייתכן שתבין שטעיתי.
אין זה ייתכן שתרחם,
אם אני אגיד לך שבגללך בכיתי.
מנסה להגיד לך את זה כבר הרבה פעמים
אך אתה כל פעם רוצה לשכוח
לא אהבת אותי כשהיינו חברים?
אל תשקר ותגיד שכן, אולי אוכל עוד לסלוח.
מביטה כעת בתליון שנתת לי,
הוא כ"כ ריק מרגשות
ואולי בעצם עם זה רמזת לי,
שלבך, כמו תליון הלב, ריק מאהבות.
מנסה כבר חודשים להוציא אותך מראשי.
אך הכל לשווא.
כל שיחה שלנו מעלה אצלי את אותו הרגש הממשי,
וכנראה שבמלחמה הזו, הפסדתי בקרב |