הפרופ' התחתן עם שופטת כלשהי. פעם תפסתי אותו מדבר איתה בטלפון
ולפתע ראיתי אותו - מה זה קטן לעומתה - כאילו היא מפקדת
בבית...
שאלתי :
-"מי זו ?"
-"אשתי". אמר.
אמרתי לו:
-"אני רואה שאתה מנהל גדול ב"רמב"ם" וב"איטלקי", אבל היא מנהלת
אותך כראוי בביתך."
ענה תשובה יפה וחכמה:
-"בזכות אשתי שמנהלת אותי בבית, יש לי את הכוחות לנהל את כולם
בעבודה".
הוא כמעט התחנן (במשחק כמובן, אבל מאחורי כל משחק יש אמת
מסויימת) שלא אפגע לו בעבודותיו ושאשאיר לו את רמב"ם... כאילו
שכח את הפאשלה שעשה עם אשתי המנוחה בבית החולים האיטלקי, כשלא
העביר אותה מייד ובזמן לרמב"ם, כשהוא מודע לכך שאין אמצעי
החייאה באיטלקי, ומשום שלא שמו לב לירידה בנשימות, בפגיעה
בריאות ובעייפות שלה.
לפעמים זה זועק לשמים - חוסר הרגישות של האנשים האלה - הד"ר
והפרופ' למיניהם. יחד עם זאת, אל נשכח שהצעירים, הדוקטורים
בהתמחות, עובדים 36 שעות ברציפות מחוסר בידיים עובדות. כאן
מתחילה כל הבעיה. הסיטואציה נתנה בידי כוח נגדו להפליל אותו,
להעיף אותו...
העו"ד א. אומר שאין ממש סיכוי לתביעה כזו. אין תקדים. בכל
ההתכתבויות שהשגתי עבורו, כתוב במפורש שיש החלטות לגבי תאריך
מסויים. ומי שאינו חבר קיבוץ בתאריך הזה, לא יכול לקבל כלום.
היות ואמיר לא עובד עם מיילים. וכל החומר באינטרנט. אז יש בעיה
להעביר לו. אולי כדאי שתדריך אותו על חשיבות הדואר האלקטרוני.
יש לי חומר מהקיבוץ שלי שעמדתי לשלוח לו. אבל אין
לו כתובת דוא"ל... וכאמור יש שם קישורים וכו'. על החלטות
בקיבוץ, דפנה וכו'...
לכן דיברתי עם העו"ד שלי מתל אביב, והוא אמר לי שזה ללא כל
סיכוי. חבל על הזמן. ולו דוקא יש דוא"ל. ושלחתי לו את החומר.
זה לא אומר שעו"ד א. איננו מוצא חן בעיני. דווקא כן. נראה ישר
כמו סרגל. וזה כבר טוב. אבל שיתחיל לעבוד עם מייל...
באחד בינואר שנה זו הלכתי לבקר חולים בבית החולים כרמל. דיברתי
איתם, ניסיתי לעזור. אני מעדיף את העשייה הזאת על הליכה להצגה
של חנוך לוין. ההרגשה שאני מקל על כאביו וסבלו של מישהו היא
בשבילי תחושה שאני שווה משהו. לראות את חנוך לוין זה לחוש
שהעולם חסר תקווה, שאין יותר כל מוצא, ורק המוות הממתין
לכולנו.
לך כנראה יש כוחות חזקים מאוד כדי לצאת מסבל ולהפוך אותו
לעוצמה. זה מעולה.
אני חושב שזו חוכמתו של עמוס עוז שידע להתנהל תמיד בין כל
העולמות בלי לתקוף עולם כזה או אחר. הוא גם ממקם את עצמו
לעיתים - מאוד בשמאל - לעיתים מאוד בעם שלו, באמונה הלאומית.
וזו כמובן חוכמת-חיים שאין לי. אני חייב לומר את האמת, אם בכתב
ואם בעל-פה. אולי גם אצלך יש חוכמת-חיים כזו. למרות שאני חש
שיש רגעים שאתה לא מתאפק ואומר בדיוק נמרץ את כאביך.
בעצם גם "מנוחה נכונה", עד כמה שזכור לי, עוסק בשלישיה של
יונתן, אשתו ועוד מישהי...
אם זיכרוני לא משחק לי תרגיל ?
וגם ב"לדעת אישה" של עוז, יש שם עיסוק כמעט אובססיבי בנושא
שלישיות. משולש ניצחי. נושא נדוש בספרות ובאמנות בכלל. אבל
כתוב ביד אמן. אחד הספרים המשובחים שקראתי ובאותה מידה גם
"המצב השלישי" ספר ענק שגם הוא פחות או יותר באותו תחום של
אהבות ומשיחיות, אבל ייתכן שאני מבלבל את שניהם. שניהם ספרים
שגרמו לי המון נחת, המון התחברויות עם עוז ברמות בינלאומיות.
וגם הבנתי עד כמה האיש בעל אינטואיציות גבריות ונשיות גם יחד.
אמא שלי היתה מזל גדי, נולדה 25 בדצמבר. אבל אני רואה שהפעם
היתה גם לי איזו אינטואיציה נשית כזו בדומה למרטין, שהיתה ממש
ממש קולעת בול. יש במזלות 4 מרכיבים יסודיים של אש אוויר מים
ואדמה, הבתולה, השור והגדי הם 3 מזלות האדמה, כך שלא טעיתי
בהרבה מאוד. אילו אמרתי אחד ממזלות המים האוויר או האש, הטעות
היתה הרבה יותר גדולה.
אולי פעם, במקרה תפגוש מישהו בדרכך הספרותית, ותהיה לך מעין
פליטת פה מקרית כזו, על "הענקים וילדי השמש" ובמקרה האיש
שיהיה בכנס כלשהו יחד איתך, יגיד שזה מעניין אותו להוציא ספר
משנת 1998 ובמקרה תהיה לו גם הוצאת ספרים מאוד מוצלחת... אני
מאמין משום-מה במקריות הבלתי הגיונית...
אוסרת? כן, יש דמות כזו בקיבוץ. והמקרה המתואר ברומאן על
ילדים, מיניות, פיפי וכל השאר הוא מקרה אמיתי.
25.8.08
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.