אני נותן לספקות להתנועע,
במין ריקוד שמשגע לי ת'לב,
את עוד כואבת, כן, את זה אני יודע,
ורק על זה ביום אני חושב.

ומה בלילה, רוצה לדעת מה בלילה?
את הספקות באים ומניסים,
שדי הלב, אולי עכשיו כבר די לך?
מין ייצורים דוחים, רעים ומנוסים.

מנוסים במה? ודאי את כבר שואלת.
בלדקור רק איפה שכואב,
ומין כישרון מולד בם,
לרקוד בצוותא, לצלילי קולם המהדהד:

''היא עזבה אותך, ילדון,
בים טם בללולם בם,
אחד כמוך, רק מפתיע,
איך לא עשתה זאת כבר מזמן?''.

ומחול השדים הזה נמשך עד אור הבוקר,
וגופי דואב ומתאווה,
לעוד שעה אחת כזו של לילה,
בגלל שדה אחת המזכירה דמותך.