|
בתוך כרי שלג צועדות רגליי
אל מעלה ההר חותר אני את דרכי
ערפל אופף הכל כבא להסתיר
אך ראייתי צלולה כמי הנחל במורד ההר
אוויר נקי וחף מכל פגע מתפשט בכל נימי גופי
זה זמן רב לא בא אל אפי נשימה שהיא נשימה
טהורה כל כך
נקייה מכל צדק מודרני או תירוץ יומרני
נשימה לנשמה.
והשמיים בהירים
שמחים למראה הנשקף מתחתיהם
והציפורים שרות לכבוד מה שרואות עיניהן
ורק את
עצובה
הכל שמח, פורח, זורח
ואת מזילה דמעה
שימי לב שבין כל העצב הזה שבינך לבין עצמך
את לא שוכחת
לנשום
2007 |
|
|
אני מבקש,
אנא אכלו אותי
בלי דעה קדומה.
אפרוח ורוד,
לומד מג'ורג'
מייקל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.