אני מוציא כי הדף סובל הכל אז אני מדבר איתו ומספר לו מה אני
מרגיש.
הוא אף פעם לא מתלונן ואומר לי די! תפסיק.
לא אכפת לו כמה אני אדבר אפילו שאני חופר לו עליה.
כשאני מרגיש שאני מדבר כבר יותר מדי ואפילו כבר מרגיש שדי, אני
לא יכול לדבר על זה יותר עם החברים והמשפחה, כי כמה?
אבל זה מעסיק אותי וזה כואב לי!
ואני חייב להוציא אז מדי פעם אני מדבר איתו, עם הדף
אני מספר לו שקשה לי
ושאני מתגעגע אליה
ושאין לי מה לעשות בקשר לזה
אני אומר לו ומשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר ושהזמן עושה את
שלו.
האם אני באמת מאמין בכך?
בינתיים הזמן עובר והכאב נשאר
הוא פשוט לא נגמר
זה מתסכל
אני מפרגן לה
ורוצה שהיא תהיה מאושרת
באמת!
הלא זאת אהבה, נכון?
אבל זה כל כך כואב שזה לא איתי
אני שמח בשבילה
אבל עצוב לי,
אז מה אני עושה?
אני עושה! אני יוצא ומבלה ועובד ולומד ומוקף חברים
אבל מה אני עושה שרק אותה אני רוצה?
אף אחת אחרת אותי לא מעניינת
אני מפחד...
האם יש תרופת קסמים שתרפא את ליבי?
האם באמת אני רוצה להתגבר?
האם השלמתי עם זה שזה לא יקרה?
האם יש בי עוד תקווה?
האם אני מחכה לה למרות שהיא עם מישהו אחר?
האם זה יגמר?
הלוואי והייתי יודע לענות.
את התשובה יודע רק מישהו אחד ולפעמים לוקח לו זמן להשפיע,
קוראים לו
זמן!