מתי תבקש שאפליג איתך,
מתי תדבר במילים שלך?
קוראת אותך בין השורות
מנסה להבין אם למילים שלך יש יותר משמעויות
ובין לבין החיים
האפור הזה שצובע שוב את הנשמה שלי,
אי אפשר להסתיר את זה עם חיוך גדול, לא מעצמי.
אז למה לא לברוח?
למה לא לישון איתך?
בלילה וביום לא להתעורר,
כמוך - בכל החודשים האלו, חלום שמתמשך
ולא מתעורר ולא חי,
אלא פשוט משהו אחר.
היום אני בוכה.
כי כבר הגיע הזמן שמותר לי בו לבכות,
אני כבר מספיק אבודה,
מספיק לא יודעת מה לעשות,
מספיק אני לבד עם אותן המחשבות.
אז למה לא לברוח?
האם לא הכל אותם גוונים של אפור?
לא רציתי לוותר עלייך, אבל נאלצתי לבחור,
לא שופטת את עצמי על זה שרציתי כבר לחזור,
אבל עכשיו אני נזכרת איך זה,
כשהכל נחבא מהאור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.