בני אדם נולדים שלא מתוך רצונם. בני אדם נולדים כי הוריהם
החליטו במקרה הטוב או שלא החליטו במקרה הפחות טוב, שרצונם
בילדים. אז נולדים ומה הלאה? אנחנו מבקרים בעולם הזה. יש כאלה
שמבקרים ונעלמים מבלי לעשות דבר משמעותי, ויש כאלה שנוכחותם כל
כך חזקה שהם משנים סדרי עולם. רוב האנשים משנים דברים קטנים.
חלק משנים דברים קטנים ומשמעותיים וחלק משנים דברים קטנים
פשוטים.
רנדי פאוש ביקר בעולם, נתן הרצאות מדהימות בזכות החיים והלך לו
לדרכו האחרונה. ספרו ההרצאה האחרונה הוא ספר חובה לכל אחד ואחת
מאיתנו. ספר אופטימי שמסביר כיצד כדאי לחיות את החיים. תענוג.
רנדי פאוש הפך אותי ליותר אופטימי. רנדי לא הסביר לי כיצד
לחיות אבל הביא דוגמאות לחיים יותר משמעותיים.
השאלה המרכזית שתמיד עניינה אותי היא: למה? למה אני כאן? מה
המשמעות? אולי אין, אבל אם יש אז צריך לממש אותה.
מבחינתי, חייבת להיות משמעות. אני לא יכול סתם לחיות מבלי שאדע
שחייתי את חיי כפי שצריך. אני לא מנסה לחיות את חיי כמו רנדי,
אני רק רוצה לחיות את חיי כפי שאני.
מסופר על רב זוסיה שאמר לתלמידיו: כשאגיע לגן עדן וישאלו אותי,
למה לא התנהגת כמו משה רבינו? אז אדע מה לענות אני אומר: אני
לא משה. אם ישאלו אותי למה לא התנהגת כמו רבי עקיבא? שוב אענה
להם אני לא רבי עקיבא. אבל אם ישאלו אותי למה לא התנהגת כמו
זוסיה? אז לא אדע מה לענות. כי זוסיה צריך להתנהג כמו זוסיה על
דרך האמת.
אז איך מתנהגים כמו רנדי או כמו זוסיה על דרך האמת? לא קל. הרי
לרוב האנשים חשוב מה אנשים אחרים יגידו עליהם. לי זה לא כל כך
חשוב. יותר חשוב לי להיות הוגן וישר עם עצמי.
אני מנהל בית ספר. אמרתי פעם שבית הספר אותו אני מנהל נחשב
לאחד מעשרת בתי הספר הטובים ביותר בארה"ב. השאלה שנשאלתי
הייתה: איך תוכל להפוך אותו לאחד משלשת בתי הספר הטובים ביותר?
אני לא בטוח שאני רוצה בכך. טוב לי להיות מדורג בעשיריה
הראשונה. יכול להיות שאם אשאף ליותר ואעבוד מעבר לשעון, אפסיד
את משפחתי. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
כל חיי אני מנסה לאזן בין העבודה למשפחה. אני יודע שכל רגע
שאני מבלה עם ילדי לא יחזור יותר. יהיו אמנם רגעים אחרים
ויקרים, אך הקודמים לא יחזרו. כשאני בעבודה אני נותן את כל
כולי לתלמידים, יודע שאם לא אתן זאת מכל הלב הרי שלא הצלחתי
בתפקידי.
אני רואה ילדים שמחים במסדרונות בית הספר, אני רואה ילדים
שמחים בבית, אני רואה וחש שיש למידה אמיתית מתוך רצון ולא מתוך
חיוב. אני רואה בשני המקרים ילדים אופטימיים.
אני יודע שיש משמעות לחיי.