ישות נצחית / בוהק |
מסתלסלים בקשת צבעי העולם
דגה אפלה רוחשת בזרם
להבות עכורות לחישה.
רשתות דייגים מחוררות אור
לוכדות את מסכי השמש הרבים
פנינים לבנות בעיניי
להבות של מיליארדי שנים.
שמים באפור ולבן
באמצע שעת הקיץ הארוכה הזאת
אני נושם את האוויר במלוא ריאותיי
ונושף אהבה בעולם.
המילים סדורות משך
כמשא אריגים חסרי זמן
מרבדים מעופפים בתכלת
שירת כוכבים עלומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|