תמר מנור / מי מלח |
בשפתי שחרבו בקדים - כך פגשתי בך על אם-דרך,
ושמחתי בך כמוצאת מעיין בלב ארץ שממה.
והיזית מימיך חיים על עיניים, שפתיים ומצח,
וטבלתי בך עד צוואר ולגמתי מכובד צמא.
אך גם אז לא רווח לגרון, וידעתי: מימיך מי מלח.
והמלח חורך וצורב את עיני, את מצחי, את שפתי.
האלך לי? אך אנה אפנה? מכל עבר מדבר סביבותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|