- ולמה לא בעצם?
- הרי שזה ידוע כמפחיד, וגם לא בדיוק בסדר העדיפויות, את
יודעת...
- ובכל זאת, האין זה בר יכולת השתנות? לא תוכלי לגבור על זה?
הרי אני אחכה בלאו הכי.
- אינני יודעת. אולי תצטרכי להביא זאת לכדי התודעה שלי, כך
אולי אוכל לחשוב על זה.
- האין זה בתודעה שלך עדיין? אחרי כל השנים האלה?
- לא. אך למען תחיי את בספק השתלטני - אומר לך רק שאולי.
- אני מבינה. התנאי הוא, אם כן, לחיות בספק?
- בהחלט. אם כי אני בהחלט אדאג לספק לך סיבות להאמין בי מידי
פעם, אך לא אעשה זאת אלא כדי לעזור לך לשמור על הספק כספק ולא
להכנע לו ברגע של פרץ יאוש - לעולם לא כדי להביא אותך לכדי
אמונה שלמה ובטוחה.
- אבל...למה?
- באמת, גם את זה לא הצלחת להבין עד עכשיו?
- ייתכן. וייתכן גם שאני בעצם מתקשה לקבל את זה.
- את מוכרחה להבין. גם אני מחפשת את האמונה הבטוחה. גם אני חיה
את הספק. ואם את לא תצליחי למצוא בעצמך את האומץ להאמין בי
אמונה שלמה, למרות כל הספקות, לא אוכל גם אני להאמין בך בבטחה.
לא אוכל להיות בטוחה כל עוד לא תאמיני את בי.
- אני מבינה את כל הדברים הללו. וגם יש בהם משהו מחזק, משהו
ששם את שתינו בעמק השווה ומסיר ממני איזה איום. ובכל זאת - אין
הם בהכרח עומדים איתנים גם בשעות הספקות הקשים, בשעות פרצי
היאוש. וכיצד אעמוד בפני אלו?
- כן, מה? אני נראית לך כמו ספר התשובות לבעיות החיים...?