|
אף אחד לא רואה אותי,
אף אחד לא רואה.
אני שקופה.
עיניים גדולות וחלולות,
מביטות על העולם
דרך מסך של
עשן כבד עוטף אותי,
אני נחנקת,
נגמר לי החמצן.
הנה מתחילה סחרחורת.
ונקודות שחורות ממלאות את
המסך יורד,
ההצגה נגמרה.
לא יודעת איפה
אני מאבדת את עצמי
לדעת. |
|
|
"כן, ככה. כן,
כן, זה טוב...
כן, ככה יותר
טוב. יותר
למעלה... לא,
לא, בעצם למטה.
עוד למטה...
עוד... עוד...
כן! בדיוק שם!
קצת ימינה...
זהו!!!"
"יא-אללה, כמה
בלאגן את עושה
בשביל לתלות
איזו תמונה
מסכנה!"
(מתוך ספר
הדיאלוגים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.