הוא שם על הכיסא כר
ועוד כר.
אני גבוהה...
אמא מחייכת אלי מן המראה.
ליאון עוטף אותי בסינר
ומתיז מים קרים על השיער.
אמא אומרת לו:
"תוריד רק קצת, פה ושם,
לא יותר מדי קצר".
הספר מספר, הספר מקצר,
קצת מדגדג...
אני עוצמת ת'עיניים.
שיק שק, משקשקים המספריים.
אחר כך הוא מבריש את עורפי
ומוריד בבת אחת את הסינר.
"זהו זה, מיידל'ה, נגמר!"
אומר לי ליאון הספר.
מן המראה נשקף אלי
ילד מוכר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|