גרם מדרגות עירוני מפוצל לשניים
ובאמצע, על חלקת בטון מיושרת
שולחת ערימת סמרטוטים אפורה
יד של טלאים.
אנחנו ממהרים, אמא אמרה
והניחה ידה על כתפי
תתקדמי, אין מה להסתכל
תתקדמי.
שתי נערות בקרון רכבת
אחת מהן היא אני
וגם השנייה זרה לי
הנוף חולף בעדן
והן שקועות בקריאה
זו קוראת ספר דעת
וזו - ספר דת
והכל תלוי בעי"ן - מי זו מי
ומה זה מה.
הביטי, אלה המגדלים המפורסמים
של העיר הגדולה
שירה של הנדסה מבריקה
במתחם הצר ביותר שהצליחו למצוא.
כן, אני רואה אותם
מחברות ענק של משבצות-חלון
שכל אדם כותב עליהם את עצמו
בהשתקפות ארעית
ואפילו הירח נכנס לפעמים
למשבצת המתאימה שהכינו לו.
בעיר סואנת חייב אדם
שתהיה לו לפחות טיפה של הומור
שאם לא כן ירוץ מדי לילה
אל מתחת לשמיכה של אמא ואבא
לארוג לו מבעד לערפיח
כוכבים בלתי נראים. | 