|
ב"ה
עיר גדולה ובניינים שמגיעים עד השמיים
אנשים ברחובות כמו טיפות בזרם מים
שום הבדל אין בין היום ובין הלילה
הקצב כאן הוא אינסופי
עיר ללא הפסק, תמיד הולכת הלאה
ללא רוגע פנימי
ואין בה שלווה, טיפת מנוחה
היא לא מפסיקה לעולם אף לרגע
מרדף משוגע, מירוץ מטורף
אחרי מה?
ואיזו ריקנות...
עיר גדולה ופנסים שמאירים את לילותיה
עיר צמאה שמחפשת תשובות לשאלותיה
מהחוף היא לא רואה כבר את האופק
ובתוכה רק היא עצמה
אבל רוב הזמן לא מהרהרת היא לרגע
על מהות קיומה
ואין בה שלווה...
נכתב בזמן תקופת לימודיי
בתל-אביב
התשס"ג 2003 |
|
|
אם גם בני אדם
היו מחרבנים
בארגז עם אבנים
קטנות, כמו
חתולים, בעיית
המים הייתה
נפתרת.
יעקב פופק, על
דברים שאפשר
ללמוד מהחתולים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.