|
ב"ה
עיר גדולה ובניינים שמגיעים עד השמיים
אנשים ברחובות כמו טיפות בזרם מים
שום הבדל אין בין היום ובין הלילה
הקצב כאן הוא אינסופי
עיר ללא הפסק, תמיד הולכת הלאה
ללא רוגע פנימי
ואין בה שלווה, טיפת מנוחה
היא לא מפסיקה לעולם אף לרגע
מרדף משוגע, מירוץ מטורף
אחרי מה?
ואיזו ריקנות...
עיר גדולה ופנסים שמאירים את לילותיה
עיר צמאה שמחפשת תשובות לשאלותיה
מהחוף היא לא רואה כבר את האופק
ובתוכה רק היא עצמה
אבל רוב הזמן לא מהרהרת היא לרגע
על מהות קיומה
ואין בה שלווה...
נכתב בזמן תקופת לימודיי
בתל-אביב
התשס"ג 2003 |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.