האם אתם באמת בוטחים בחברכם ומספרים להם הכל ללא סייג?
או שעדיין אתם שומרים לעצמכם פינה חסויה שאיש אינו יודע על
קיומה. פינה שתישאר ביניכם לבין עצמכם?

ישנם חברים שהקלפים שלהם פתוחים וגלויים בפני החברים, החל
מנושא משפחה וכספים ועד לאהבה וסקס. ויש כאלו שפותחים את דלתות
המידע הנכונות רק בזמן הנכון מבחינתם.

אל תאמרו את כל אשר אתם יודעים, אך דעו את כל אשר אתם אומרים
(כל שמות החברים האמיתיים שמורים במערכת)



חיוכו הקסום כבש את כולם. עמרי, החתיך שבחבורתנו בעל בטחון רב
ושמחת חיים שמילים לא יוכלו לתאר. כל קושי היה הופך להזדמנות,
הרפתקן אמיתי. תמיד התפעלנו מהאופטימיות שהייתה טמונה בו
ומהלך רוחו, אך לצערנו הרב לא האמנו מהי השפעתה של בגידה,
ובמיוחד שבאה מכיוון קרוב.

כידוע חבר פגוע הוא המר שבאויבים, אלא שבעניין הזה לא היה שום
חבר פגוע.

עמרי סיפר לנו כל פרט ופרט בחייו, הוא גם היה פתוח מאוד
ותכליתי עם הנשים שהעבירו את זמנו
מעת לעת. הוא לא שיחק משחקים כלל, כל מה שחשב, חשק והרגיש פשוט
אמר ולרוב גם עשה.

השעה הייתה חצות. ישבנו כולנו בביתי והתחלנו לחמם את האווירה
עם קצת אלכוהול לפני היציאה
לאחד המועדונים. בעודו לוגם מכוסית ה`בלאק לייבל` חייך אלינו
ואמר: "אני חייב לספר לכם
משהו שכבר נמשך כמה שבועות ומטריד אותי מאוד שאני עדיין מסתיר
את זה מכם..."

"מה כבר אתה יכול להיות חשאי שאלנו?"
" ובכן" ענה עמרי תוך כדי הדלקת סיגריה באלגנטיות, "אני מנהל
רומן ממושך עם אשתו של מנכ"ל אחד מהמלונות היוקרתיים בעיר
ופשוט הייתי חייב לספר לכם חבריי סוד זה ומבקש ששפתותיכם יהיו
חתומות בנושא זה".
שתיקה שררה בחדר מלווה בפליאה ממושכת. "אתה משחק באש" אמרתי
לעמרי, "מדוע אתה
מזמין לעצמך צרות"?
"ריגושים... " ענה בחיוך מפוקפק.
על איזה ריגושים לעזאזל אתה מדבר פה שאלתי?"
"עזוב את הדעות הקדומות שלך בצד, מי שלא מעז לא מנצח". הוא
אמר.

סיוון הביטה בו במבט ספק כועס ספק מופתע . "עם על הבחורות
שחושקות בך ומשתוקקות אליך בחרת דווקא לפנות לפרי האסור?"
"מים גנובים ימתקו " ענה לה עמרי בחיוך מבוקר.
רק ירון ודקל לא התרגשו מהנושא וגם לו נתנו תגובתם בתשובה
טיפוסית, "עזבו אותו. אם טוב לו
שייטב לו".

לאחר כשבועיים של שגרה יום יומית קיבלתי טלפון מעמרי. קולו היה
רגוע עם צרידות קלה ובקול די שקט אמר לי: "נאור תגיע בדחיפות
לביה"ח יוספטל".
"הכל בסדר?" שאלתי
"תגיע אני לא יכול לדבר".

סיימתי את הטיפול בתספורת הלקוחה ומיד נסעתי לבית החולים.
במחלקת המיון אמרו לי שהוא נמצא
במחלקה הכירורגית. פסעתי לאורך המסדרון הקריר הנודף ריח תרופות
כאשר ליבי מפעם בחוזקה .
נכנסתי לחדר 32 ג` ואז הצטמררתי. עומרי שכב חבול קשות בפניו
שרק עיניו הכחולות שוברות את
הצבעים האדומים והסגולים של החתכים וידו הימנית גובסה.
חיבקתי אותו בחוזקה עם התאפקות עצומה של לא לבכות. "מה לכל
הרוחות קרה לך?" שאלתי
בעודו מרכין ראש ומסדר את עצמו במיטת החולים אמר לי "סגור את
הוילון". הוא נאנח למספר שניות
וסיפר לי את אשר אירע. "שלחו תמונות למנכ"ל שלי. תמונות שלי
ושל אשתו יחד באחד ממקומות המפגש. אתמול כבר חיכו לי שלושה
גברים חסונים שהכריחו אותי להתלוות אליהם והחלו להכות אותי
ולהוציא ממני מידע על הרומן הממושך".

"נאור תדאג ששום דבר לא ייוודע לאיש. אני כבר לא בוטח באף אחד
מלבדך, מבחינתנו עברתי תאונת
אופנוע. למרות תחקור הרופאים מה קרה לי בדיוק, שכן הם עלולים
לערב את המשטרה בנושא
ומבחינתי הנושא יסתיים. אני רק דואג לגלית אשת המנכ"ל עם
היוודע הדבר לבעלה."

"מה שבטוח מישהו מהחברים העביר מסר לאדם לא נכון וכך התגלה
העניין , ללשון אין עצם אך
ביכולתה לשבור עצמות" אמר.

עברו מספר חודשים וכל החבר`ה התקבצו בדירתו של עומרי לרגל יום
הולדתו. רק ירון ודקל לא נכחו
בשל טיסתם לארה"ב לפני כחודש.

עמרי היה מחויך כמו תמיד אפילו עם שתי הצלקות שבפניו( האחת
בגבה הימנית ואחת בסנטר)
שלא הורידו טיפה מזיו פניו. לאחר ששתינו ואחלנו מזל טוב הגיע
תורן של המתנות וסיוון הודיעה שנשלחה לו מתנה מירון ודקל
ובשיחת טלפון איתה ביקשו שעמרי יפתח את המתנה בנוכחות כולם.

כאשר פתח עמרי את הקופסא הוא הוציא שתי תמונות ממוסגרות ואז
חשכו עיננו! התמונה הראשונה הייתה של עמרי, דקל וירון מחובקים
שלושתם באחד מחופי אילת. ואילו התמונה השנייה הייתה של עמרי
ואשת המנכ"ל מחובקים מזווית צילום רחוקה.

בתחילה לא הבנו את פשר התמונה, אך כאשר פתחנו את המכתבים היה
רשום:

"עמרי היקר טעינו קשות וכחברי אמת פגענו באמונך. לא היה לנו
האומץ להסתכל לך בעיניים ולאמר את הדברים בארץ או בשיחת טלפון
אז העדפנו לכתוב לך עד כמה אנו מצטערים... כאשר סיפרת לנו את
סודך הסקנו במי מדובר וחשבנו לסחוט פיננסית ובצורה חשאית את
המנכ"ל מצד אחד ואשתו מצד שני,
רק שלא תיארנו שזה עלול להתפוצץ בפנינו ובטח גם להיות
מסוכן...
אנו מביעים חרטה עמוקה בכך ומקווים שתזכור את הימים הטובים
ושאי פעם תסלח ותנסה להבין
שזו הייתה מעידה אחת אך אולי אחת יותר מידי..."

באותו רגע שבר וניפץ עמרי את שתי התמונות, "איך הם עשו לי זאת
-חברי הטובים!!!"?
הוא התיישב על הספה והחל לבכות. זאת הייתה מסיבת היום הולדת
הכי עצובה שראיתי מימיי.
לדקל וירון, לא סתם נאמר `שמור אותי מאוהביי ואני אשמר
משונאיי`. אני עדיין מנסה לעקל את המקרה ואיך יתכן שחברים
טובים יהפכו בין רגע לבוגדים.

אתם, אם אתם קוראים את הסיפור הזה שבטח יתגלגל לו באינטרנט מן
הסתם, לכם יש לי להגיד שאל אל תתפלאו שעומרי מחק אתכם ברגע
מחייו (גם מחק אתכם מחברים באתר). פעלתם בבושת פנים. `קל
להתגונן מול חרב גדולה שבאה ממולך, אך קשה לעצור חץ קטן שבא
מאחוריך`...

זה היה מעשה כל כך טיפשי בשביל בצע כסף, קנאה מיותרת או שעמום,
כשאתה צודק אף אחד לא
זוכר וכשאתה טועה אף אחד לא שוכח... לימדתם אותי עוד שיעור
בחיי. הדבר היחיד שאדם יכול לבגוד בו ממש הוא המצפון שלו.