החיים מפתיעים אותנו מידי יום ביומו בלא נודע, אך ישנם מקרים
בהם אנו עלולים להימצא בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון.

החיים הם בחירה לכל , אך השאלה הנשאלת היא מה אנו בוחרים
בחיים? ומה החיים בוחרים לנו?

עד גיל 16 היה בעברו יעקב המכונה יקי בן למשפחה חרדית המתגוררת
בבני ברק ואז החליט לשבור את המסגרות המקובלות ולצאת אל חיי
החילוניות המובהקת.

בעולם בו הכל פתוח ומותר מצא את עצמו יקי לבד ללא משפחה
שהחרימה אותו ונותרה אי שם בזיכרונו ובעברו.
בתקופה הראשונה כחילוני הוא העסיק את עצמו בתחנה המרכזית בתל
אביב באחת מחנויות הבגדים. משאת נפשו להתגייס ליחידה קרבית
הביאה אותו בגיל 18 להתגייס לגדוד 51 של חטיבת גולני.

את שירותו הצבאי הוא סיים כלוחם מצטיין על אף העובדה שהיה חייל
בודד.

לאחר שחרורו החליט לעבור לאילת ואחרי קורס ברמנים קצר שעשה
התחיל לברמן באחד מבתי המלון הגדולים בעיר.

כמו רבים אחרים שפגשתי באילת גם את יקי פגשתי לראשונה במספרה.
רק לאחר שציטט לי משפט קודש מהתורה והופתעתי מבקיאותו בדת החלה
ההתקרבות בינינו ולאט התחיל לספר לי על עברו.

"אני מנסה לתאר אותך עם פאות ארוכות ולבוש בחליפה שחורה",
אמרתי בגיחוך.
יקי במבט ספקני כאילו מעולם לא ידע דת, לא אמר מילה והחזיר
חיוך שהתפוגג בזוהר פניו.

"היכן תעשה את ליל הסדר בעוד יומיים?" שאלתי אותו.
"החגים מסמלים עבורי היום משהו שונה מבעבר. אני כיום אדון
לעצמי בכל, אל תשכח נאור שאנוכי היום לבד בחיי, אבל לא בודד".

"אם תצטרך עזרה בכל דבר שתרצה אל תתבייש" , אמרתי ליקי כאשר
ידי לוחצת את ידו בחוזקה ומבטי חודר לאישוניו
של האדם ששינה את חייו לפני כשש שנים.

יקי כבש בהצלחתו את לב הלקוחות וכאשר עזב את בית המלון, דרכו
לאחד מהמועדונים המובילים בעיר הייתה קצרה בהחלט. תוך זמן קצר
ביותר הפך יקי לאחד מאנשי הלילה המובילים והמדוברים בעיר.
תמונותיו תפסו מקום נכבד בכל כתבת לילה ובמדורי הרכילות
המקומיים ותוך מספר חודשים בלבד הפך מברמן אלמוני לדמות מוכרת
ונחשקת בקרב בלייני העיר בכלל והבנות בפרט.

ואז הגיע הבום.
השעה הייתה שמונה וחצי בערב היינו על סף סיום במספרה ורק צלצול
הטלפון שבר את השקט ששרר לאחר כיבוי
מוסיקת הרקע.

אייל ענה לטלפון וקולו של יקי נשמע מעבר לקו. "לקבוע לך תור
למחר?" שאל אייל בנימוס.
"לא", ענה יקי "אני צריך את נאור בדחיפות!".

אייל שבדרך כלל מדבר בשקט וברוגע כדי ליצור אוירה נעימה במספרה
, קרא לי להגיע לטלפון. הבעת פניו הלחוצה בישרה שמשהו לא טוב
נאמר לו בטלפון . בקור רוח עניתי לטלפון, "כן יקי?!"
"נאור אני עצור פה במשטרה, אני חף מפשע. עזור לי!!!" אמר בקול
חרד שהפך לבכי. "איפשרו לי שיחה אחת ובך תקוותי".
השיחה התנתקה ולא ניתן היה לחזור למספר הטלפון. התקשרתי למשטרת
אילת אך הם סירבו למסור לי פרטים וכך מצאתי את עצמי בדרכי לבית
המעצר העירוני.



השוטרים סירבו בתחילה לאפשר לי לראות את יקי ורק לאחר התעקשות
ממושכת ומשחק דרמאטי אפשרו לי לפגוש אותו לדקות בודדות. לחדר
בו התקיים המפגש הגיע יקי כאשר אזיקים קשורים לידיו ולרגליו.
חיבקתי אותו חיבוק חזק עוד בטרם ידעתי עוד מה קרה.

"כולנו אסירים בשדה פתוח" אמרתי לשם ניחום.
"אתה לא מבין מה קרה לי" התחיל יקי לדבר בשטף. "האקסית שלי
מיטל התלוננה עלי כי תקפתי ואנסתי אותה". הוסיף ואמר בכבדות
ובאפיסת כוחות.

"מה קרה?" שאלתי.
"היא ביקרה שלשום במועדון וביקשה שנחזור להיות יחד. כשסיימתי
את העבודה על הבר מצאתי אותה מחכה לי בוכה מתמיד תוך שהיא
אומרת כי אור חייה כבה מאז הפרידה... היא התחננה שרק אישן
לצידה ואני הסכמתי ללוותה בלבד".

"אז איך זה הגיע עד אונס ותקיפה?"
"ליוויתי אותה לביתה , היא אחזה בצווארי חזק וביקשה שאשאר,
אמרתי לה שמחצית מטעויותינו בחיים נובעות מכך שאנו חושבים
במקום בו היינו אמורים להרגיש, ומרגישים במקום בו היינו אמורים
לחשוב".
"חבל שהאנשים האהובים עלינו ביותר הם אלו העשויים לגרום לנו את
הסבל הגדול ביותר." ענתה ונכנסה לביתה כאשר קולות הבכי של מיטל
לא איחרו להגיע ונשמעו מעבר לדלת.

"חזרתי לביתי עייף מליל עבודה פיסי קשה במיוחד על הבר ועוד
יותר קשה נפשית בעקבות המפגש עם מיטל. נזרקתי על מיטתי ורק
דפיקות דלת בהולות הצליחו להעיר אותי משנתי הכבדה.
כאשר פתחתי את דלת ביתי ראיתי למול עיניי שני שוטרים שביקשו
להתלוות אליהם, כמו רעם ביום בהיר, לא היה מקום לטיעונים אלא
ללכת איתם ולהילחם על חפותי".

רעש צרור מפתחות כבד נשמע בפתח הדלת. שוטר בלתי מחויך הכריז על
תום הביקור. עיניו של יקי הזילו דמעה שאפילו לא נוגבה מפניו.
"אעשה כל שביכולתי אני מבטיח", אמרתי באיפוק רב...

נסעתי לביתי כאשר גל של מחשבות שטף את ראשי: האם סופה של תשוקה
הוא תחילתה של חרטה? או שמא כשלא יכולנו לחזק את מה שצודק
הצדקנו את מה שחזק? שאלתי את עצמי.

לא הצלחתי להירדם באותו הלילה, חושב על יקי כעת בתאו המחפיר
ללא משפחה וחברים קרובים שילחמו כדי להשיג את חפותו, שילחמו
כשם שנלחם בשטחי אויב במהלך שירותו הצבאי, אך כנראה שלהצלחה
חברים רבים והכישלון הינו יתום.

חזרתי שנית לבית המעצר. מעצרו הוארך ב12 ימים, למולי ראיתי אדם
שבר כלי, אור פניו כבה וזיפי זקנו העידו על אדם שונה לגמרי.
"הם הציעו לי עסקת טיעון של שלושה חודשים בכלא בגלל שעברי נקי,
לפני שתאמר לי את דעתך נאור אני רוצה לשתף אותך במשהו שכתבתי"
אמר יקי והגיש לי דף ובו היה כתוב:

בין קירות אפורים וגדרות תיל איש לא שמע קולי,
בין קירות אפורים וגדרות תיל לא ידעו מה עובר בליבי.
בין קירות אפורים וגדרות תיל הבטתי במעוף הציפור,
בין קירות אפורים וגדרות תיל הרגשתי את הכפור.

ואולי זהו חלום בלהות או שאיש אינו כך חושב,
אך בקירות אפורים וגדרות תיל אני עדיין יושב.

כי בתוך תוכך הוא ידבר אליך,
בתוך תוכך אותו ודאי תרגיש.
בתוך תוכך ישלוט הוא עליך,
בתוך תוכך זעקתו הוא לא יכחיש.
בתוך תוכך זעקתו של ליבך,
בתוך תוכך ממנו לא תברח.
את זעקתו אתה ודאי שומע,
את זעקתו אתה כבר לא תשכח...

נחנקתי למול אותם מילים חודרניות שקילפו את הרגשתי הפנימית...
ניתן לכלוא בכלא את המשורר, אולם לא את שירו אמרתי לעצמי.

כעבור זמן, יקי הסכים לעסקת הטיעון על אף חפותו שלא יצאה לאור.
אני שומע רבות אנשים הקוראים להעניש את האשמים אך רק מעטים
מתעניינים בזיכוי החף מפשע.

לפני כשבועיים קיבלתי שיחת טלפון. זה היה יקי. עברו ארבעה
חודשים מאז עסקת הטיעון. "נאור אני אדם חופשי" אמר. "עברתי
תקופה לא קלה בחיי, בגדתי בעצמי כאשר לא נלחמתי בעבור צדקי.

אם כי בחלומות החירות היפים ביותר נלחמים בבתי הסוהר, אני חוזר
לדת באופן שונה מבעבר הכרתי אשת חיל ואני עובר לגור איתה במושב
דתי בצפון ובקרוב גם נתחתן. אנחנו לכודים בדבר שממנו אנו
בורחים... מאחל לך כל טוב ומודה לך על הדברים הקטנים" סיכם יקי
את השיחה.

צדק צדק תרדוף.