|
הכאב הפך בחילה הפך לרעד
מקצבים כהים על פני עיניי
השקט הזה כול כך אפל למגע
הפחד מרשרש תבניות הדחקה.
אמת זכה של אור כוכבים
נושפת על מדפי הרגש
אדוות כסופות של צריבה
מערכי זעם מפוררי אבק.
פיסות כהות של רפאי אדם
מפרפרות בין גלגלי המכונה
את שברי קיומם הכוזב
בשקט הזה יש כול כך הרבה רעש.
רוח שלווה נושבת על פני המים
את משטחי הסיפון הטחובים
ראיתי שם שעות אחרות
מעבר לכנף העולם. |
|
|
עזוב אותך, מה
זה חשוב אם
הפסדתי או
הפסדתי? כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.
שמעון פרס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.