ריחה המר של הנפילה,
כה חזקה היא
וכה מכאיבה.
ומכשנפלתי, נבהלתי ולא הצלחתי לקום.
קולה הצורם של הנפילה,
כה עמוקה היא
ולא מותירה שום מקום לתפילה.
ובין כל הנבכים
משהו שם נשבר.
טעמה המר,
אין דבר בעולם
שיפיג את הטעם הרע
שלימים ישאר שם לנצח.
והיא כה אפורה וקודרת,
בצבעים של ילדים רעים.
על אויר לנשימה מותרת,
מפנה מקום לרעלים.
מגעה המצמרר של אותה נפילה
אוחז בי חזק.
גורר אותי שוב ושוב,
פנימה,
מבלי להשאיר שום פתח לאויר.
ובפנים הרעלים מתנכזים,
חונקים אותי,
עד אפס מקום.
אין מישהו שיעיר,
יזכיר שהפעם זה רק עוד חלום.
הכל נרקב,
גם אם בחוץ שקיעות יפות.
הכל נובל עכשיו,
גם אם בחוץ אלף בנות ששרות.
וכשאלך לי בטלם אין קץ
בדרכי אל הנפילה הבאה,
אזכור תמיד את טעמך המר,
נפילתי הראשונה.