כבר לא מתוך עיניי
ובלי מחשבותי
רק המילים והעצים והמראות
זורמים חולפים עוברים
כבר לא בתוך חיי
אני בחוץ, אני כבר השתחררתי מהעול,
בלי הפרעות בלי מצמוצים קל להביט בכל.
זה ההבדל בין החיים עצמם להסתכלות מבעד לזכוכית דקה,
בלי הגדרות ומטרות, בלי פירושים, המציאות רכה.
כבר לא בשביל עצמי -
איני רואה כדי לדעת איך להיראות.
כבר לא בשמי, לא מביטה בחלונות כאילו הם מראות.
ראיתם פעם בן אדם אחר? הייתם פעם הוא?
הקשבתם פעם באמת, בלי לתרגם כל רגע -
"הוא" ל"כמוני", "אהבה" ל"שוק רווחי",
"חיוך" ל"כמה אני טוב" ו"בכי" ל"נכשלתי"? |
