ריח החומר בכוח, מעלה צחנה
נשחקו כבר כל השיניים במדאבת הלב.
נשמת החיוך פגה, חמקה מפני-הזמן
סופחה אל ניזון האוחז בנידון, ברוחו
בעזרת שלט רחוק, מראש
הפירמידה.

ולא נודע כי קרב אליה כאבן
ומימינו ומשמאלו ומאחוריו
יש עומד.
הוא לא לבד.
הכותל מלא דמעותיו.

הוא חי!

שמח וטוב לו בלב פנימה
אינו שר שירים יותר, ישורון
בהחלט בועט הוא בלב חף-ץ
משמין מנחת החומר
חסר רוח
חיים.

סיר הבשר מנהל חיי-אהוביי-מכורתי
שכח לב עצמו ואת כל יושביה
הם שנתנו, בבטן ריקה, מדמם
שוכבים פצע פעור
על ספסל.
מיותר.
בגן.

ראיתי איך חומר שולט ברוח
מבקש לבחור בין קול המנטרות
במו-ידיהן שכחו שורש עצמן, לדעת
עקר קולן זה מכבר, התבלבלו
ונותרו, יצרים ללא יצירות
גולם קם יצר מרכז חדש למעגל יוצרו
בו כל היוצרות סביב מחוללות
הפוכות.

לתת את קולי היחיד בשיר מקודש
זה הנישא ברוח חלום
לבחור בין מוסר
לבין פטור קבוע מכליות
התבקשתי.

עננים כבדים חוגגים, חגים מעל
ארצי, שמיה שצוירו כחול ולבן
כל-כך כבדים הם
כל כך כמהים הם
כל-כך צמאים הם
כמעט מתים, ליפול
להטיל מטר של מים חיים ושפע
אלי-חי.

נשמתי חלום באדי-גדילה
ראיתיו מהביל מתאדה
בתוך בליל נוגה, שררה
אשר שכח מאין ולמה בא.

רציתי לומר: "ראו, עיניים לכם ונשמה"
אך שוב, עמדתי פניי אל הקיר
מסתכם בפתק שיבלע אל קרבו
בלא שלו - יבולע כל רע
מתעלם מקול וכל אשר עמו
עיניו רושפות קנים.

מצאתי עצמי מונולוג של עשן
רחקה אדמתי משמיים
פעם מלאה בטן רוחה בשירה
דיאלוג עם מקטרת סביב למדורה
היתה זו ארץ אחרת.

מחול השדים מתקיים זה שנים
זנח האור את מיטיביו הרבים
טיסות חגות במרומים שרלטנים
זרקור מאפיל לבניו בדממה.

יושבים ושוכבים ציוני הדרכים
מחפשים עד בוא יום, נתיבים בימים
פנים עוד תרות אחר בית מכיל
בו חומר ורוח ידורו בכפיפה
בו אין האחת, חסרת בושה
מכופפת את אחותה רעותה
בית בו חיוך ישכון ויערב
ותשקוט הארץ חירותה
בחריטת מקטרת החלום
לשלום.

Out of the blue

לצאת מהכחול
מהעצב, מהדכדוך והיגון
כך לפתע, באופן בלתי צפוי
ולעשות זאת ביחד.

17.08.2008