|
לסחוט את טיפות הצל האחרונות
מבין ענני הגשם הכבדים
לשאת את מטעני הלילה
על כתפיים אטלסיות של כאב.
הנה רגליי צועדות את הדרך
מרחבים עלומי שם וצורה
האבנים הללו נרקמות בערפל
לתחושות רדומות בקצות האצבעות.
רשתות הסוואה בחלל הקסם
נפערות מבין ריסיי עיניי
אל תוך המציאות הארצית
האור הזה מרגיע בי אהבה.
מי הנהר שקטים למגע העור
הירוק הזה משחיר בגדותיו
הבוץ מאפיל את פני הנפש
למיתרים דלילים של עפר. |
|
|
מי שלא מוחא
כפיים, בן
זונה?
ניטשה, לפני
שהוא עוד נהיה
מפורסם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.