הובלתי סחורות כשאני רכוב על גב סוס, דרך יערות העץ האדום. מסע
של חודש דרך היער אבל השכר היה טוב והיה מספיק ציד. כבר בלילה
הראשון שלי בחוץ הבנתי שאני בצרות. שכבתי בצד המדורה מקשיב
לרחשים שיצר אותו מבקר, לא העזתי להניע את ידי לעבר חרבי. כי
כשמדובר בבן אלמוות יתכן מאוד שהתעניין נצח או שניים בשימוש
בחרב. בני נלוין היו ילדותיים, לא טיפשים. מרגע שנהיה שקט
מספיק ומרכבת האש עמדה לחלוף מעל אדמותינו, סבבתי את פניי משק
הסחורות ששימש לי לכר. רק רגליו כרגלי אדם היה כל מה שהספקתי
לראות, הוא נעלם מבלי להשמיע רחש. |
