25/3/08

הולכת סחור-סחור,והפלנטה לא זזה
ובפנים מלחמות, בערך כמו בעזה.
עייפות ריאליסטית נוחתת עליי,
ה"בום" כה חזקצ ולא עומדת ב"היי",
רוצה להשאיר דברים מאחוריי.
כמו בלון מתפוצץ, הכל בפניי,
שום דבר בחיים לא יותר מידי.
המרגש הוא אחר, אל תתבכחו איתי, די!
החודש מאי, התחיל ברגל שמאל,
בטוח לא פעם הספקתי ליפול.
בעיניים לא דמעות, אלא חול
שמתשתש תגבולות ומשתיל חשש,
נשכחה המילה הנפוצה "מרגש".
זה לא חיים, זה עינוי, אתה חש?
לשתות אלכוהול, לשמוע שיר,
זה עולם אומלל ולא אשיר.
כמו עם גיר נכתב סיפור על הלוח,
ואז נמחק, כי היה יותר מידי מלוח.
תת-מודע מסרב את התוכן להפנים,
אתה נלחם עם עצמך יום-יום מבפנים.
זה קרב דעות ולא באסטה בשוק,
חבל שרגשות באים איתך, הדוק-הדוק.
להצטער, זה לא טוב ואולי לא נכון,
אך כל אחד רוצה להחזיק בידם ת'ניצחון.