על צה"ל, יום אחד, ו-38 חודשים של התבגרות והתמסרות

כמו כף יד מלטפת -
נוגעת, נרדמת, נזכרת.
בכחול, חום, סגלגל ואדום
האופף את כל צבעי הקשת.

בוקר.

צהוב ואפור, כתום ומתכת
עשן ציפורים, גלית ומיכל
בגרות מלמדת, לומדת, נאלמת
ישירות אל תוך החלל.

צהריים.

עוצרים לשנייה, עיתון באחת
בשקט תקופתי ובדממת מעבר
אנשים הולכים אט-אט ובנחת
עוד מעט - יהיה כבר עבר.

ערב.

עת שקיעת החמה, יוצאים כולם
קוצף-שוצף-רועש-גועש - לא עוצר
הולכים סביב, מנתחים את העולם
והאל, כאן בנגב -
עוד יום הוא קוצר.