כשהוא דפק את הראש בקיר
השקערורית שנפערה
פינתה לי קצת מקום להתנחל.
וישנתי, אלוהים כמה שישנתי בתוכה
וחלמתי,
חלומות נוראיים שלא הותירו ספק של צער ופחד.
כשהוא שתה כוס אחר כוס בפאב בצהרי היום
מיהרתי אחריו ללקק את המים שעיטרו את הדלפק
וסבלתי, את טעמם המריר.
ומשל העגלה שסיפר לי עליו ואחר שאל
אם הייתי קופצת או נשארת
בוודאי ממשיכה ברחובות להתגלגל
ולעולם לא אעצור עוד לתהות אם עבר בהם קודם
או שפספסתי בשנייה.
אני נוסעת רחוק
כל כך רחוק,
למקום בו אין גלויות
ואין נמען
ולעולם הוא לא ידע
אם קפצתי
או שהחלטתי פשוט למשוך קצת במושכות. |
