זאב הלר / נשמה שלי |
הגוף מוחה,
שזה לא צודק,
כשגף צועק,
הלב צוחק,
כי מה זה משנה..
למה עזבת.
למה נטשת.
כה קשה הבדידות.
למה חזרת ,
למה נכנעת,
כשכבר רציתי למות..
חיים בלי כתובת,
בתוך מערבולת,
אינסופית.
רוצה כבר לטבוע,
רוצה כבר לשקוע,
נמאס להילחם.
רציתי לצוף.
רציתי לעוף,
מהכאב.
אבל זה שואב אותך,
רוצה אותך,
בשביל להתעלל.
אין פתרון,
רק דיכאון ,
וסכין בלב...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|