|
במותו של אהוב
אדם ניגר כדבש צמיג
זולג כשעוות נר חמה
נושר אברים אברים
קודם הראש נופל אל החזה
הגו נכפף אל הברכיים
לבסוף השוקיים מכסות את כפות הרגליים
ודבר לא נותר
פרט לשלולית של יגון וצער |
|
|
שום דבר לא זז
וזה כבר מאוחר
ומצידי אני
ובועז עד
מחר...
הדס עמיר, בשיר
הלל למהירות
הגלישה בבמה
ולדגדגן שלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.