מישהי, אמא שלי או אחותי, אמרה לי להאכיל את הסוסה ולתת לה
מים.
ירדתי במדרגות למרתף, נזכר שאין לנו סוסה, והיא הייתה שם.
הבחנתי בכך שהיא לבשה חצאית חסרת גזרה וסוודר אפור מצמר גס,
בגדיה היו שרוכים עליה ברפיון כבגדי קשישה.

היא הייתה מפוחדת, ונרתעה במין הרכנת ראש, על פניה ניכרה בהלה.

כשהתבוננתי יותר ראיתי שהגוף שלה דומה לגוף אנושי בתנוחת
כריעה,
רק שהיו לה פרסות במקום ידיים.
והפנים שלה נראו כפני עלמה נאים, אם כי, מוארכים מאד
וקווצות שיער בהיר נפלו עליהם.
והיא דיברה.
אני כבר לא זוכר מה, נדמה לי שזה היה קשור לאוכל ולמים.
וכשחזרתי, אמרתי לאחותי או אמי שהסוסה הזאת מדברת!
היא הנהנה בהסכמה והוסיפה בפשטות:
כן, היא גם סופרת ילדים ידועה בדנמרק.