עוצם את עיניי, מפעיל את דמיוני.
שוב עינייך היפות, חותכות בזיכרוני.
כוח עצום, איך אפשר לתאר?
את העיניים הגדולות, והמבט החודר.
הצבע העדין, המקרין שלווה,
ואת כל החום, שיוצר אהבה.
המבט שנתת, ששינה בי הכל.
מצאתי עומק, בתוך הים הגדול.

מרגיש איך לאט לאט, אני שוקע עמוק.
טובע בגודל, והיופי הרחוק.
רגליי עוזבות את הקרקע, מתחילות לרחף.
מתנתק מהצרות, ומתחיל לעופף.
הגוף נהיה קל, כמו אין לי משקל.
משתחרר אל הרוח, תלוי בגורל.
העולם נראה ורוד, הכל מואר.
ואת שם באמצע, עם מראה מהודר.
ואני, במבט, של ילד קטן.
שקיבל מתנה, עם סרט לבן,
בוהה בדמותך, בשיער המתנפנף.
ועם רוח עדינה, את פנייך מלטף.
בזווית פיך יש חיוך, והכל עומד דום.
על שיניים לבנות, ושפתיים בצבע אדום.
כי חיוכך הצחור, אף פרסומת לא יבייש.
שלמות יותר מזאת איך אפשר לבקש?

אני רוצה להתעורר, להגשים את החלום.
להגיע אלייך ולומר לך שלום.
להשקיע, להתחיל, וליצור כאן סיפור,
לא לשבת בצד בצפייה כמו תמרור.
מרגיש פתאום את הדופק עולה,
וקצב מואץ של נשימות מתגלה.
הפחד מהאכזבה, מהתגובה השלילית,
זורע בי פחד, ואת הרגש משחית.
ממציא לעצמי, סיבות למה לא.
תופש את האומץ והורס את כולו.
אני חושב שהרגש פשוט ייגמר,
אבל מתי לעצמי אני אפסיק לשקר?

כגודל הציפייה כן גודל האכזבה,
ובשבילך אני מוכן הכל אהובה.