קרוב רחוק אלייך
מוזר איך המרחק נמתח ומתכווץ
ולפעמים אני כמעט נוגעת
ומרגישה אותך קרוב אליי
נוגע, מחבק ומחזק אותי
והאינטימיות שלנו
רכה ומחממת
יושבת לצדי
והלבד מתמלא
ורק הנוכחות הפיסית שחסרה
מזכירה לי
כמה אוקיינוס יכול להיות גדול

איך תמיד קר לי כשאני לבד
הבטן מתכווצת
ודמעות עומדות לנשור
אך אני נזכרת שאין בזה שום טעם
נשארת חזקה
כמו שאתה תמיד כל כך רוצה
אבל בפנים, כמעט בשקט
משהו נסדק
ומבקש
שתאסוף אותו אלייך
חלק, חלק
ותנשק את העיניים
ותספוג אלייך את המליחות
ואת המרירות
שלא אהיה חייבת לעמוד ישר
ותרים אותי אלייך אם אפול
למה אוקיינוס חייב תמיד
להיות כל כך גדול?