חורף.
ברגע שנושר זרזיף על קצה האף, והכחול אולטרא-מארין של השמים
עוטה פולובר קל של ענני נוצה, והאטמוספירה אליה אתה מגיח
מיצועיך היא צינה דקיקה ויבשה - או אז מגיעה שעת הגולאש.
כידוע, אבות אבותיי מצד אבי רעו את צאנם אי שם בהרי הדובוש
שלמרגלות רכס הדנובה, ולכן הגולאש זורם בעורקיי מימים ימימה.
איך מכינים גולאש? אין קל מזה.
ראשית, יש לדבר במלעיל.
שנית, מטגנים בצל, פורסים בשר לקוביות, מניחים תקליט של בלה
בארטוק ברקע, עוטים ארשת חשיבות עצמית איסטניסית וצוננת,
ומזמינים את שטוקס האינסטלטור.

בעודי מועך שיני שום לתפארת המליצה - שקעתי בשרעף עמוק במיוחד
- וחתכתי לעצמי את ורידי הידיים.
זוגתי פסיה, שתחיה, עברה במטבח, חיברה שתיים ועוד שתיים
והגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שאני מצוי בעיצומו של ניסיון
התאבדות.
ובכן, זה נכון שההונגרים לוקחים את החיים קצת כבד
וכשהונגרי נכנס - אז זה באמת לעובי הקורה
אבל המסקנה היתה נחפזת.
בקושי שיכנעתי אותה שזו היתה תאונה - ועד סוף הגולאש היא פקחה
עליי עין.


אחרי הצהריים הציצה קרן שמש ביישנית מבין העננים וצבעה את
השמים באפרסק, האוויר היה עדיין לח ורענן ומי הפלג פכפכו מתוך
מכסה המנוע של משאית החלב.
כל הסימנים המעידים על בואו של מרק הבצל.
ואם לא סיפרתי לך קודם - אבות אבותיי מצד אימי החזיקו דיר
חזירים לעילא ולעילא ברחוב שארל 14 ליד מסעדת שה-רנה אשר
בבולבאר סן מרטין ברובע השלוש מאות ושש עשרה - למרגלות רכס
הסיינה -
ולכן מרק הבצל הוא אבן מאבני החושן שלי.
איך מכינים מרק בצל? אין קל מזה.
ראשית - מדברים במלרע,
מטגנים בצל, מניחים תקליט של אדית פיאף ברקע, עוטים חיוך
מטורזן מתחת לשפם דקיק, שחוצה פנים זחוחים וציניים,
מזמינים את השכנה, וצובטים קלות בישבנה.

למרבה הצער, התנור לא עבד. גחנתי פנימה כדי לבדוק את הבעיה,
שהרי אני נצר למשפחת גוחנים כבירה.
בעודי בודק את הפלומבה הפנימית של התנור - זו שמחברת את
השטיכמוס עם השלאף-שטונדה, נכנסה זוגתי פסיה, שתזכה לשנים רבות
וטובות אמן, למטבח. הנ"ל ראתה אותי עמוק בתוך לב ליבו של תנור
מיושן, חיברה מה שחיברה והחליטה שאני שוב מצוי בעיצומו של
נסיון התאבדות.

ובכן, זה נכון שהצרפתים משתיתים את אורחות חייהם מאז ומעולם על
חוסר היגיון צרוף, ואין לדעת מה מתחולל במוחם הקודח, אבל
המסקנה היתה נחפזת.
עכשיו באמת היה קשה לשכנע אותה - אבל איכשהו היא נתנה לי לסיים
את הכנת המרק.

בערב שוב חזר הגשם...
כדי לקצר את הסיפור - כשנכנסה פסיה, שתנוח בשלום על משכבה,
למטבח וראתה אותי עומד על כיסא עם חבל כרוך לצווארי
לא הצלחתי לשכנע אותה שזה חלק אינטגרלי מהכנת עוגת הטאפלשפיץ
שכל כך אהובה על משפחתי,


היא הרימה טלפון

עכשיו אני במקומי החדש
יפה פה, אין מה לדבר
השמש מפזרת רסיסי זוהר על גבעות הדשא המוריקות
האפרים מכוסים בטל
והכול מלא רוך ויפעה
וכולם מדברים בשקט

אבל האוכל חרא