|
רתמות ברגים חלודות
ניבטות ממרקמי הבטון
קרני אור כבדות מרשתות באשליה
מחזורי חיים ארוכי משך.
עדרי ילדים חוצים את הרחוב
בשחור ולבן על פני התדר
מקטעי האישיות מצורפים יחדיו
למתחם התבנית הגדולה.
חלל החדר סוגר על חושי
ברעשיו הרוגמים בקירות
סירי מתכת כסופים
כוסות זכוכית שקופות.
פנים עטורות איפור כבד
רושפות בעיניי את חידלון החופש
ציפורים שחורות של לילה
דואות על פני משטחי השמים. |
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.