הלילה כבר ירד ואין כוכבים בשמיים
עננים כבדים מגשם שטים במרומים
הארץ חשוכה ולא רואים דבר
כנפשי הכבויה מאז שהלכת אהובה,
כמו מוכה ירח אל הרכב אני נכנס
ערפל כבד עוטה סביבי, כחוסם דרכי
ואני אלייך רוצה ולו רק מעט שוב לראותך
הגשם והברד מתעצמים ובגג המכונית מכים
כאילו צועקים עצור תתעורר
היא אמרה שלום , היא איננה יותר
עד כמה תסבול ולבך עוד יישבר,

אני נושם בכבדות חש מחנק
הקור מבחוץ והחום מבפנים
יוצרים אדים על החלונות
מתמזגים עם הערפל העיקש והסמיך
אני יושב לי ברכב שלא מניע
אין שביל ואין דרך אליה להגיע
כאילו העולם ממני, אותה מונע
עיניי נעצמות אני שוקע עמוק
מדמיין את הדרך אליה
ירידות חדות ועליות תלולות
בכבישים ארוכים ומפותלים
ממש כמו נבכי חיי המבולבלים.