11/8/2008
מה שמשאיר אותי כאן זה הזמן, שמזכיר לי שאין לי אותו.
מה שמפחיד אותי שם זה עולם, נעלם גם אם תתן את הכל.
והקיץ כאן מביא לי שמש נהדרת,
לא מרגישים את החושך בפנים כשהיא משקרת.
ואיך שאתה בא - עננים,
וצלילים מזכירים לי טיפות
שנופלות עטופות
במילים.
הקולות צועקים לי מחוץ לחלון,
תחזרי זה הזמן לאהוב לא לישון.
כשהגשם הזה שוב בחוץ,
לעזוב את הכל ולרוץ,
אל האור שמסנוור אותי שם.
מה שכובל אותי כאן זה שאין לי לאן ואני לא רואה.
וכולם שאומרים לי שדי, עד מתי, תתפכחי ואני לא רוצה.
כי החורף שם נותן לי מה שאני אוהבת,
ואתה, עם גיטרה בוכה וצועקת, מכשפת.
ואיך שאתה בא - עננים,
מכסים שקרים, מתנקים
בטיפות של שירים
טהורים.
הקולות צועקים לי מתוך החלום,
אהבה אמיתית לא נראית כמו יומיום.
כשהגשם הזה שוב בחוץ,
לעזוב את הכל ולרוץ,
אל האור שמסנוור אותי שם.
אבל משהו כובל אותי כאן.
רק הפחד משאיר אותי,
כאן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.